<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ג' שער ג'</h1>
<h2>דף ז:</h2>
האחים שחלקו אין להם דרך ולא חלונות זה על זה. ואיתיה פ"ק דבתרא. ושנים שקנו שדה מאחד וחלקו, לא נשאר להם זכות על חלק חבירו, כמו לגבי אחין. ושנים שקנו משנים אין לשנות מן הנזקין שהיו מקודם. ומי שיש לו חצר ובתים, וחלונותיו פתוחים לחצר, ומכר החצר, אין הלוקח נמנע מלבנות בחצירו בקרוב ארבע אמות לחלונות, לפי שהמוכר אינו משייר כלום במכירת החצר שמכר. ואם בשני אחים שחלקו אמר שמואל, כל שכן במוכר אחד ולוקח אחד.
השותפין מעכבין בחצר לעשות בו ציור וכיור, אבל הדברים הצריכים לחצר או שנהגו לעשותם כופין אותו, כגון דלת וכיוצא בו. ומעכב אחד מבני המבוי שלא לעשות בית שער ודלת שלא יוכל להכנס בחבילתו. ואם בא אחד מבעלי אומנות למבוי, כופין אותו שלא לישב שם, שלא יפסיד לאומנין שבמבוי. ובני חצר משעבדין לבן חצר לעשות עמהם דלת ונגר. ומי שיש לו חצר בעיר אחרת, בני אותה העיר משעבדין אותו לחפור עמהם בורות שיחין ומערות ואמת המים, ולא שאר דברים. ובעיר שהוא דר משעבדין אותו על הכל. וכופין בני מבוי זה את זה לעשות לחי או קורה. כופין בני בקעה [זה את זה] לעשות חריץ ובן חריץ. כופין בני העיר זה את זה לעשות ספר תורה ובית הכנסת, תורה נביאים וכתובים, כתבו רי"ף מהתוספתא.
וכמה יהא בעיר ויהיה כאנשי העיר שנים עשר חודש. ואם קנה בית דירה, הרי הוא כאנשי העיר מיד.
<h2>דף ח.</h2>
תיקון הרחובות והדרכים אפילו מתלמידי חכמים. תיקון החומה והדלתים ושכר השומרים את המדינה לוקחין אפילו מיתומים, ולא מתלמידי חכמים. ואיתיה פ"ק דבתרא.
<h2>דף כ:</h2>
וחנות שבחצר, עושה כלים ומוציאן לחוץ למכור, אין מוחין עליו, [אע"פ] שאינן יכולין לישן מקול הפטיש. אבל למוכרן בחצר מעכבין, שמרבה עליהם הדרך מרוב אנשים. ואיתיה (פ"ק) [פ"ב] דבתרא ור"ם פ"ו דשכנים.
<h2>דף כא.</h2>
ואחד מבני מבוי או מבני חצר שביקש ליעשות מלמד או אומן מקיז דם או גרדי, מעכבין עליו, פרק לא יחפור. ודוקא תינוקות דגוים, אבל תינוקות דישראל שרי ואין מעכבין. והמשכיר ביתו בחצר השותפין לרופא, או אומן, או גרדי, מלמד תינוקות בשאר אומניות, או סופר יהודי, מעכבין עליו בני החצר. אבל מוכרו להם.
<h2>דף כא:</h2>
ובן מבוי שיש לו מרחץ, ובא בן אותו מבוי לעשות מרחץ כנגדו או בן מבוי אחר, אין מעכבין אותו. ואיתיה בגמרא ור"ם פ"ו ורי"ף. ובן העיר ההולך לעיר אחרת ומלוה בריבית, אם נותן במס המלך אין מעכבין עליו. ואיתיה בגמרא מעין זה, ור"ם פ"ו דשכנים. ורבינו תם בתשובה [כתב] אין מעכבין אם נותנין המעשר לצדקה.
<h2>דף כב.</h2>
ורוכלין המחזרין ממקום למקום אין מעכבין עליהם, דתקנת עזרא היתה. אבל אין קובעין מקום אלא מדעת בני העיר. ותלמיד חכם קובע. והסוחרים המביאים סחורה למכור, בני העיר מעכבין, זולתי ביום השוק. ובשוק לא יחזרו בשווקים. וכשמוזילים מבני העיר אין מעכבין עליהם, ר"י ן' מיגש. ורמב"ן [כתב] דבכל צד מעכבין עליהם.
<h2>דף נז:</h2>
בכל מעכבין השותפין חוץ מבית הכבוסה, כדי שלא יזלזלו בנות ישראל על גב הנהר. איתיה פרק חזקת הבתים. והמעמיד בהמה או רחיים בחצר או במבוי, מעכבין עליו.
<h2>דף נט:</h2>
ולא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין, לא מיבעיא לחצר חבירו. ואיתיה פרק חזקת. והסותם חלון חבירו ושתק, לאלתר הוי חזקה. והקונה בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין. והרמב"ן [כתב] דכל שהוא פותחה לתוך ביתו ממש אין בו משום מרבה הדרך. ור"ם [כתב] פ"ה דשכנים ואחד מבני השותפים שהביא אצלו לביתו אנשי בית אחר, מעכבין עליו משום מרבה דרך. והראב"ד השיג עליו.
<h2>דף ס.</h2>
אין פותחין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון בחצר השותפין, רק אם הרחיק בענין שלא יזיק בראייתו כלל. ואיתיה פרק חזקת הבתים. אבל פותח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון בר"ה. ובלבד בשל חנות לא, שיושב קבוע כל היום. ופתח כנגד פתח במבוי פותחין כל שיש למטה ממנו שלשה בתים, דהוי ר"ה. הרשב"א. וחלון כנגד חלון דהתירו בר"ה, דוקא נמוכים, אבל לגבוהים לא. כן [כתב] הרשב"א. ודין חלונות [כתב] ר"ם פ"ה דשכנים. ופתח קטן לא יעשנו גדול, אחד לא יעשנו שלש ולא שנים. ודוקא לחצר השותפים, אבל לר"ה מרחיבו, ואחד יעשנו שנים. ואיתיה פרק חזקת הבתים ור"ם פ"ה דשכנים.
